ראש השנה ותחילת השנה... חג נעלם?

ראש השנה, לכאורה, הוא חג חשוב מאוד, "קובע" ובעל משמעות אדירה. למעשה, אצל חלק ניכר מהאומות זהו גם החג היחיד שחוגגים! אולם נראה שדווקא בתורה הוא לא חג ממש בולט. התורה בספר ויקרא מציגה את ראש השנה (ויקרא כג), בשני פסוקים בלבד-
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה':"

רק שני פסוקים!! ללא איזכור של היותו של החג "ראש השנה"! היום הראשון לשנה כולה... וללא כל מצוות מיוחדות גלויות. כל שאר החגים זוכים בתורה לאיזכור "מכובד" מאוד, מספר פסוקים, מצוות מיוחדות, קרבנות משתנים או לפחות צום... ואילו ראש השנה אפילו לא מצויין בשמו.

בהחלט יש להבין מדוע זה כך ומדוע ראש השנה "נחבא אל הכלים" בקרב חגי ישראל. בוודאי על רקע הצורה שבה אנו חוגגים את ראש השנה בימינו- הכנה של חודש שלם קודם, חזרה בתשובה, קבלות לשנה החדשה וחזרה בתשובה. הרי חודש שלם לפני החג תוקעים בשופר בגלל אימת הדין!

גם בתורה שבעל פה, לפחות במשנה הראשונה של מסכת ראש השנה, יש יחס דומה... על היותו של ראש השנה החג הפותח את השנה אנו לומדים ממסכת ראש השנה (כמובן), שבו הוא נמנה כאחד מארבעה ראשי שנים, בתחומים שונים-
"ארבעה ראשי שנים הם, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה... באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות, באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו:" (ר"ה, א, א). החג, שתיכף נראה שהמשנה הבאה מתייחסת אליו כ"יום הדין", מופיע באותו רצף כמו ראש השנה למעשר בהמה. או לאילן...

בהמשך, כפי שאמרנו, חכמים דווקא מייחסים חשיבות גדולה לראש השנה, כך כתוב במשנה שאחרי המשנה שציטטנו: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". וכמובן, חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים גם מוכרים בתורה ובספרות המאוחרת יותר כ"ימי חזרה בתשובה ודין", חודש של תשובה, יום של משפט אלוקי נוקב ומשפט אלוקי חד שנתי, ולאחר מכן יום של סליחה גדולה. ראש השנה כאן הוא ודאי לא חג "נסתר" ובעל חשיבות קטנה יותר מחגים אחרים. וכשמשווים זאת לתורה שבכתב, או למשנה הראשונה שמופיעה לפניה, זו נראית סתירה, חג חשוב כל כך בלי הרבה פסוקים ובלי שכתוב אפילו שזה "ראש השנה".

נראה שיש כמה דרכים להבין את ה"סתירה" הזו... אחת מהן באה לידי ביטוי במצוות השופר. מצווה זו מיוחדת מאוד בהגדרתה כמצוות "שמיעה", מצווה שלא עושים בה הרבה.
גם במתן תורה היה שופר... ושם מתארים חז"ל- "א"ר אבהו בשם ר' יוחנן כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה' אלהיך"

על פי מצוות השופר, שהיא מצוות "שמיעה", אפשר אולי להסביר שכאשר ישנה התגלות כל כך חזקה, כל כך גלויה- הרי שהאדם יכול להגיב רק דרך השקט. בהרבה פעמים אחרות אנחנו מאוד פעילים, עושים משהו, זזים, מתפללים, אולם לעיתים, במצב של התגלות אלוקית מוחלטת, שם אנחנו עומדים שקטים ונפעמים מול ההוד וההדר ואיננו יכולים לדבר. כל החושים בטלים למשך מספר דקות ואנו מפעילים רק את יכולת ההקשבה של האדם. על פי זה ראש השנה הוא אכן לא חג של זיקוקים ומצעדים גדולים, הוא "נסתר" דווקא בגלל שזה יום חשוב כל כך.

ימי תחילת השנה הם ימי "איפוס מערכות" וימים של חזרה בתשובה לאיזה מצב התגלות ראשוני... ודווקא בשל כך הם נסתרים יותר. רגועים יותר. מצריכים שקט של תדהמה וקבלה. (כמובן, תחילת השנה של פסח שונה לחלוטין...) בתחילת שנה, מול ההתגלות של היסוד הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו. הביטוי הראוי הוא "בכסה ליום חגנו". וקצת קול שופר... ושמיעה. ושקט.

כמי שחיים בעולם המודרני, הנוצץ, המדבר, המדברר, המצלם... קצת קשה לחשוב על זה כך. אולם לפעמים דווקא השקט הוא הדרך הנכונה ל"חגוג" את תחילת השנה. לשמוע את קול השופר, לחזור בתשובה בשקט. להיות מחדש.